להב ואח' נ' בניני מואב בע"מ ואח'

פסק דין

א.התביעה ובעלי הדין

1.בין התובעת 1 (להלן: "התובעת") ובעלה המנוח מזה ובין הנתבעים 1-3 (להלן: "הנתבעים") מזה נכרת ביום 20.7.88 הסכם מכר (להלן: "ההסכם") לפיו רכשו התובעת והמנוח מן הנתבעים, דירה בת 4 חדרים בקומה א' של בנין שנבנה בפתח-תקוה על ידי הנתבעים (להלן בהתאמה: "הדירה"-"הבנין").

2.בתובענה שבפני עותרת התובעת ויורשי המנוח (התובעים 2-4) (להלן יחדיו: "התובעים") למתן פסק דין הצהרתי לפיו:

"התובעים אינם חייבים לנתבעת 1 (להלן: "בנייני מואב") כספים כלשהם בגין רכישת הדירה.

לחילופין, אם יימצא כי התובעים חייבים סכומים כלשהם – להצהיר כי החוב התיישן".

3.כמו כן, עתרו התובעים לפיצול סעדים על מנת לאפשר להם לתבוע בתביעות כספיות את בנייני מואב בשל סירובה של זו לרשום את הדירה בשם התובעים וכן לפסיקת הוצאות לזכותם.

4.לא נדרש סעד כנגד הנתבע 4 שפעל בזמנו ככונס נכסים לביצוע השלמת הבנין (להלן: "כונס הנכסים")

ב.עיקר טענות בעלי הדין

1.התובעת טוענת כי בנייני מואב נקלעה לקשיים כספיים בעטיים לא עלה בידה להשלים את בניית הבנין והדירה וכתוצאה מכך, מונה כונס הנכסים שהביא לידי השלמת הבניה בחודש אוקטובר 1993 (תיק ה.פ. 1795/91 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו- להלן: "הליכי הכינוס"(.

2.התובעת ממשיכה וטוענת כי במסגרת הליכי הכינוס ביום 19.3.92 הצהיר-הנתבע 2 מנהל בנייני מואב כי חובה של התובעת לחברה מסתכם לסך של 1,000 דולר.

3.לגרסת התובעת נקבע בהחלטה מיום 31.5.95 שניתנה בהליכי הכינוס כי כל דייר הרוצה ברישום דירתו בלשכת רישום המקרקעין יפקיד בידי כונס הנכסים את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואז תירשם הדירה בשמו.

4.התובעת טוענת כי הגם שהיא כופרת בטענה שהיא חייבת כספים כלשהם לבנייני מואב – היא קיזזה את הסכום בו חויבה מכוח ההחלטה הנ"ל בסך 2,280 דולר את הכספים שהגיעו לה מבנייני מואב וזאת בידיעתה של האחרונה.

5.להלן נטען כי מחד גיסא, בנייני מואב לא הגישה נגד התובעת תביעה כספית לתשלום סכומים בגין רכישת הדירה ומאידך – בנייני מואב לא הסדירה את רישום הדירה בשם התובעים עד היום.

6.התובעת ממשיכה וטוענת כי רק ביום 15.5.06 נדרשה לשלם לבנייני מואב סך של 27,786 דולר כתנאי לרישום הדירה בשמה וכי בסכום זה נכללה בין היתר דרישה לפיצויים בסך 10,000 דולר בגין הפרת ההסכם, סך של 8,000 דולר בגין תוספת גינה, סכום בסך 2,500 דולר בגין חיבור חשמל וכן סך 2,180 דולר אשר כנטען קוזזו על ידי התובעת כדין.

7.מנגד טענה בנייני מואב כי מכוח הסכם הפשרה בהליכי הכינוס (להלן: "הסכם הפשרה") שקיבל תוקף של פסק דין ביום 11.6.92 (להלן: "פסק הדין") חויבו הרוכשים להפקיד בידי כונס הנכסים את יתרת המגיע מהם בהתאם לחוזי המכר וכן להוסיף סך של 2,180 דולר בתום 30 יום.

8.כמו כן נקבע בסעיף 5 להסכם הפשרה:

"לא יעמוד אחד הדיירים בתשלום לפי הסכם זה יהיו הנתבעים רשאים שלא לבצע עבודות פנימיות בדירת הסורר, לא למסור את החזקה ולא לרשום את הבעלות על שם הדייר הסורר בלשכת רישום הקרקעות".

9.בנייני מואב הוסיפה וטענה כי כל הדיירים לרבות התובעת נתנו הסכמתם להסכם הפשרה שפורט לעיל.

10.לגרסת בנייני מואב חובם של התובעים מסתכם לסך של 27,786 דולר ליום מתן פסק הדין, וכי סכום זה, בערכו המשוערך ליום הגשת התביעה מסתכם לסך 364,493 ₪.